החלטה בתיק ת"א 48338-12-12

לפניי בקשה לעכב הליכי מימוש משכנתא שרשמה המבקשת על דירה שבבעלותה, לטובת הבנק המשיב 1 ("המשיב"), וזאת עד להכרעה בתובענה שבה מתבקש בית המשפט להצהיר על בטלות המשכנתא, ולחלופין להגביל את הליכי המימוש לסכום של 220,000 ש"ח. 

ביום 24.3.112 חתמה המבקשת על שטר המשכנתא בקשר עם ערבות שנתנה למשיב, להבטחת חובותיה של המשיבה 2, חברה שבבעלות ושליטת בנה המשיב 3. המשכנתא נרשמה ביום 25.3.12. המשכנתא לא הוגבלה בסכום נקוב, אך נאמר בה שהיא ניתנת להבטחת התחייבויות וערבויות לטובת צדדים שלישיים, ואין חולק כי הכוונה למשיבה 2. ביום 26.3.12 חתמה המבקשת על כתב ערבות לטובת החברה, כאשר סכום הערבות הוגבל ל-520,000 ש"ח, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה. באותו מעמד חתמה המבקשת גם על טופס " הודעה לערב יחיד/לערב מוגן", שבו אישרה למשיב כי " הערבות מגובה בנכס ומוגבלת במימוש הנכס בלבד".

טענתה המרכזית של המבקשת היא שערבותה והמשכנתא הוגבלו לסכום של 220,000 ש"ח. לטענתה, כאשר חתמה על הודעה לערב יחיד, בפני פקידת הבנק הגב' לירז שאבי, היא ראתה שסכום הערבות הוא 520,000 ש"ח, ולא 220,000 ש"ח כפי שהבינה מבנה, שעל כן הפנתה את תשומת לבה של הגב' שאבי לעניין זה, אך היא הסבירה כי הסכום של 520,000 ש"ח הוא שווי הדירה המשועבדת, כפי שהוערכה על ידי שמאי, בעוד שערבותה מוגבלת לסכום של 220,000 ש"ח.

הגב' שאבי מכחישה את הדברים. לדבריה אמנם המשכנתא הוגבלה לסכום שלך 220,000 ש"ח, אך הערבות שערבה המבקשת הוגבלה לסכום של 520,000 ש"ח, כשווי הדירה לפי הערכת שמאי, והדברים הובהרו למבקשת הבהר היטב. הגב' שאבי ציינה כי בנה של המבקשת, המשיב 3, נכח אף הוא במעמד החתימה על מסמכי הערבות.

המבקשת והגב' שאבי נחקרו בחקירה שכנגד על תצהירים שעשו.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה שאין עילה לעכב את הליכי המימוש. 

גירסת המבקשת אינה מתיישבת עם המסמכים שעליהם חתמה ועם הגיון הדברים. אציין כי המבקשת לא זימנה את בנה, המשיב 3, כדי לתמוך בגרסתה ולסתור את גרסת המשיב. בחקירתה אף השיבה תשובות שבמידה רבה מלמדות שאין היא עומדת על גירסתה כפי שתוארה לעיל. אפרט את הדברים.

בכתב הערבות שעליו חתמה המבקשת מוגבלת הערבות עד לסך של 520,000 ש"ח. כשנשאלה המבקשת כיצד היא מסבירה את חתימתה על כתב הערבות, המוגבל בסכום זה ולא בסכום של 220,000 ש"ח כגרסתה, היא השיבה:

"היה נייר נוסף שאני זוכרת שחתמתי והיה כתוב 220,000 ש"ח. שאלתי את הפקידה איך זה מתבטא, והיא השיבה לי: שאם חלילה יקרה משהו, מוכרים את הדירה והערך שלה אז זה יהיה בסכום של 220,000 ש"ח."

ולשאלה " את מסכימה איתי שזה הפוך ממה שכתוב בנספח ד'" [כתב הערבות - אש"ש], השיבה:

" נכון. היא הסבירה לי שאף פעם לא לוקחים 100 אחוז, אלא רק סכום של 220,000 ש"ח".

                                                                                                (פר' עמ' 3 ש' 20 - 27).

המשיב שלח למבקשת מכתב התראה מעורך דינו, לפני הגשת התביעה, אך המבקשת לא טרחה להשיב עליו. לשאלה מדוע לא ענתה למכתב השיבה: " אני לא מבינה בזה מה צריך לענות" (עמ' 4 ש' 23). המבקשת גם פנתה לבנק בהצעה לשלם לו 400,000 ש"ח והסבירה שזו הייתה הצעה של בנה, שהסכימה לה.

בסיום חקירתה השיבה המבקשת לשאלתי " מה שאלת את גב' שאבי כשראית את הסעיף?" והשיבה:

" אני הייתי מאוד מבולבלת בתקופה הזו. הכול נפל עלי, והייתי בתקופה של דיכאון ובקושי קראתי. הכול נפל עלי מאוד קשה. לא יכולתי לדבר עם מישהו על זה. הבן שלי קרס כלכלית, והכול בבום נפל עלינו. לא יכולתי לדבר עם מישהו על הנושא הזה. ידעתי שאני מוגבלת וזה סוג של לא לחשוב על הדברים".

ולשאלה נוספת: " כשראית את הסכום 520,000 ש"ח מה אמרת?" השיבה: " אני לא זוכרת מה עשיתי".           

(עמ' 4 ש' 30 - עמ' 5 ש' 4).

לעומתה עמדה הגב' שאבי בחקירה שכנגד, והשיבה תשובות מפורטות העולות בקנה אחד גם היגיון הדברים.

במצב דברים זה מעדיף אני את עדות הגב' שאבי הנתמכת במסמכים שעליהם חתמה המבקשת, על עדותה של המבקשת, שדוגמאות מתשובותיה הבאתי לעיל. הסברי המבקשת אינם משכנעים, וכאמור היא לא טרחה להגיב על מכתב ההתראה ששלח הבנק והציעה בעצמה לשלם סכום של 400,000 ש"ח.